החלטה בתיק רע"א 380/14

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין) מיום 16.12.2013 בפר"ק 4668/85 (בקשה מספר 275) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש, מפרקה הקודם של חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) (להלן: המבקש / המפרק הקודם) לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ובה התיר בית המשפט המחוזי למשיב 1 (להלן: המשיב 1 / המפרק הנוכחי) להגיש תביעה נגד קודמו.

עיקרי העובדות

2.        המבקש שימש בתפקיד מפרק החברה החל משנת 1989 ועד לשנת 2008, שאז הועבר מתפקידו והוחלף במפרקה הנוכחי של החברה, בפסק דין בפש"ר 4668/85 מיום 3.4.2008 (השופטתו' אלשיך) בעקבות פגמים בהתנהלותו. ערעור מטעם המבקש לבית משפט זה בע"א 4306/08 נדחה בפסק דין מיום 21.9.2010 (השופט (כתוארו אז) א' גרוניס והשופטים ח' מלצר וי' עמית).

3.        ביום 1.3.2012 ביקש המפרק הנוכחי כי בית המשפט יאשר לו להגיש תביעה אישית נגד המפרק הקודם (בקשה 275) על נזקים שלטענתו גרם קודמו לקופת הפירוק, לרבות לרוכשי הדירות ונושי החברה, כאשר שימש כמפרק. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לבקשה, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ו' אלשיך) נעתר לה בהחלטה - "כמבוקש" - מיום 29.3.2012.  

4.        ביום 16.7.2013 הגיש המפרק הנוכחי בקשה למתן הוראות (בקשה 314) שעניינה בחיוב קודמו בהתאם לסעיפים 373-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (ניהול עסק בתרמיתועבירות שנתגלו בפירוק). הבקשה נשלחה לתגובת המפרק הקודם על מנת שיוכל להגיב לטענות לגופן. או אז למד, לטענתו, על קיומה של בקשה 275 ועל ההחלטה שניתנה בה, והגיש בקשה לביטולה משום שניתנה במעמד צד אחד מבלי שניתנה לו זכות תגובה. בהחלטה מיום 16.12.2013 (השופט א' אורנשטיין) נדחתה בקשת המבקש לביטול ההחלטה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

           להשלמת התמונה העובדתית יצויין כי בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המבקש (החלטות מיום 17.7.2013 ומיום 21.8.2013). בקשת המשיב לביטול העיקולים נדחתה בהחלטה מיום 17.2.2014.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

5.        בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה נפגעו זכויותיו הדיוניות בכך שלא צורף כצד להליך ולא יכל להעלות את טענותיו נגד בקשה 275. בית המשפט ציין כי מדובר בבקשה מקדמית בלבד, וכי המבקש יוכל להעלות את טענותיו בהמשך, במסגרת תגובתו לבקשה 314 גופה: "טענות המפרק הקודם בדבר שלילת זכויותיו הדיוניות, דינן להידחות על הסף, באשר לא נחסמה דרכו ולו במעט להשמיע עמדתו כהלכה" (עמוד 5 להחלטה). לדברי בית המשפט המחוזי, בבקשה לאישור הגשת תביעה כגון דא, נדרש בית המשפט לבחון את סבירות הבקשה של בעל התפקיד, המפרק הנוכחי, קרי "האם יש בה כדי להביא תועלת לקופת הנושים, והאם יש בידי בעל התפקיד, היכולת להוציאה אל הפועל, נוכח תשתית ראייתית מספקת והמשאבים המצויים בידו". לנתבע הפוטנציאלי אין כל מעמד בהליכים מקדמיים אלה. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט המחוזי והפנה לממצאים הקשים שנקבעו לחובת המבקש באופן התנהלותו בתיק הפירוק, ובעיקר בפסק הדין החמור שעל-פיו הועבר מתפקידו, והעיקולים הזמניים שאושרו נגדו, העולים כדי "ראיות לכאורה" נגדו, ומעידים על כך שבקשת המפרק הנוכחי להגשת התביעה אינה משוללת יסוד.

עיקרי טענות הצדדים

6.        לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא נפל פגם בהחלטה בבקשה 275 בהינתנה במעמד צד אחד, מבלי שצורף לבקשה כמשיב ומבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. זכויותיו הדיוניות נפגעו, לרבות זכויות יסוד כזכות הגישה לערכאות, ומשכך דין ההחלטה להתבטל, אף מבלי להתייחס לטענות לגופן. המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי התעלם מייחודיותו כבעל תפקיד (לשעבר), וככזה צריך אישור להגשת תביעה נגדו להינתן בצמצום, לעומת "נתבע פוטנציאלי" רגיל. במידה ולא ישמעו טענותיו של בעל התפקיד בטרם מתן האישור, הרי שתתרוקן מתוכן הדרישה לבקש אישור. המבקש טוען עוד כי ההחלטה מיום 29.3.2012 (אישור בקשה 275) ניתנה ללא דיון מעמיק במשמעויות התביעה, ללא שקילת עמדתו כנתבע הפוטנציאלי לגוף העניין, וללא פירוט הנימוקים העומדים בבסיסה.

7.        מנגד, המשיב 1, המפרק הנוכחי, סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא קיימת זכות לנתבע הפוטנציאלי להגיב לבקשה להגשת תביעה נגדו, וכי אין לייחס משקל רב לעובדה שהמבקש הוא בעל תפקיד לשעבר, והוא אינו חסין מתביעות. לטענת המשיב 1, הדרישה היחידה בדין לאישור הגשת תביעה על-פי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות היא קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, וזו לבטח קיימת כפי שניתן ללמוד מפסקי הדין ומן ההחלטות השיפוטיות באשר לאופן התנהלות המבקש כמפרק. לטענת המשיב 1, בהליכים המשפטיים עובר להגשת בקשה 275 התגבשה דעה מוצקה של בית המשפט על אודות הפגמים החמורים בהתנהלותו של המבקש, כך שהבקשה לא חשפה לפני בית המשפט דעה "חדשה ומהפכנית", המנוגדת למה שידע קודם לכן. המפרק הנוכחי מוסיף כי שיתוף המבקש בכוונה להגיש נגדו תביעה היה מעקר את האפשרות להטיל עיקולים על רכושו להבטחת השבת הכספים לקופת הפירוק בעתיד, ומאפשר למבקש להבריח נכסים. לטענתו, לא נפגעו זכויותיו הדיוניות של המבקש, הן משום שהיו לו הזדמנויות רבות להביא את דבריו בהליכים האחרים שהתנהלו נגדו, הן לאור העובדה שיוכל להעלות את כל טענותיו בהמשך, בתגובה לתביעה.

8.        הכנ"ר, הוא המשיב 2, מצטרף לטענותיו של המשיב 1. לטענתו, בית המשפט המחוזי נקט במשנה זהירות, בשים לב לכך שהמבקש הוא בעל תפקיד (לשעבר), בשני מובנים. ראשית, ההליכים המקדמיים וחומר הראיות שהצטבר לחובתו של המבקש, המצביעים על התנהלותו הבעייתית ועל כך ש"לא היה מנוס מנקיטת הליך משפטי נגדו". שנית, נקיטת ההליך המשפטי נגד המבקש בדרך של בקשה למתן הוראות בבית משפט של חדלות פרעון, אשר לגביה לא נדרש המשיב 1 מלכתחילה לקבל אישור מוקדם, ולא כתביעה אזרחית מחוץ לתיק הפירוק. הכנ"ר מדגיש את עובדת הגשת התביעה על-ידי המפרק הנוכחי, המשמש כידו הארוכה של בית המשפט ונעדר כל אינטרס אישי בהליכי חדלות הפרעון המתנהלים בעניינה של החברה.

דיון והכרעה

9.        במסכת אירועים חריגה עסקינן, בהליכים משפטיים של המפרק הנוכחי נגד קודמו שהועבר מתפקידו. להלן נדון בשניים, תוך הבחנה ביניהם: הגשת תביעה בשם החברה על-ידי המפרק (הנוכחי), בהתאם לסעיף 307(א)(1) לפקודת החברות; והגשת בקשה לחיוב אישי של נושא משרה ומפרק (המפרק הקודם), לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות.

תביעה על ידי המפרק הנוכחי

10.      בהתאם לסעיף 307(א)(1) לפקודת החברות, הגשת תביעה על-ידי מפרק בשם החברה טעונה אישור מאת בית המשפט האמון על הליכי חדלות הפרעון, או מאת ועדת הביקורת. אינטרסהנושים הוא זה שמדריך את בית המשפט במתן האישור להגשת התביעה, כמענה לחשש שמא הכסף שנותר בקופת החברה בפירוק ירד לטמיון בתביעות סרק של המפרק. בית המשפט לא מתמקד באינטרס של הנתבע בתביעות שכאלה (ע"א 3322/92 פלוק נ' עו"ד זינגל, פסקה 7 (2.12.1993) (להלן: עניין פלוק)). בשלב אישור הגשת התביעה לא נבחנים באופן מדוקדק סיכויי התביעה, אלא"די בכך שבית המשפט ישתכנע שהיא אינה מופרכת או לא כדאית על פניה כדי שיימנע מלחסום אותה בעודה בשלב כה מקדמי" (ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' עו"ד דרור, פסקה 8 (10.8.2006) (להלן: עניין בונוביל); פש"ר (ת"א) 590/97 בש"א 26776/00 עו"ד ארז נ' עו"ד וולובסקי (להלן: עניין וולובסקי)). לצורך כך, נלקחות בחשבון גם טענות ההגנה הצפויות, ובמידה והסיכוי שאלה יתקבלו הוא גבוה עד כדי מצב שהגשת התביעה היא חסרת תוחלת, בית המשפט ימנע מלאשר את הגשתה. בעשותו כן, "אין בית המשפט סוטה מהעיקרון כי עליו לבחון בעיקר את אינטרס הנושים, אלא מיישם אותו. טענות ההגנה הצפויות של הנתבעים אינן נלקחות בחשבון בשל היותם אינטרס של הנתבעים, אלא בשל השלכתם על כדאיותה של התביעה לנושי החברה בפירוק" (עניין בונוביל, פסקה 9). ככלל, בית המשפט יטה לכבד את שיקול דעתו של המפרק, שנתפס כידו הארוכה של בית המשפט, ולאשר את בקשתו, כל עוד זו סבירה בנסיבות העניין, ובהתאם לתשתית הראייתית הקיימת ולמשאבים הנדרשים לניהול התביעה. מן הראוי להבהיר, כי אין במתן אישור מאת בית המשפט כדי לרמוז על סיכויי התביעה לגופה, משום שכאמור הרף הנדרש לשם מתן האישור הוא נמוך.

11.      בהתאם לרציונאל שביסוד דרישת האישור להגשת תביעה, קרי, הגנה על הנושים תוך כיבוד שיקול דעתו של המפרק, נקבע כי נתבע אינו רשאי להתגונן בפני תביעה של מפרק אך בטענה שלא ניתן אישורו של בית המשפט להגשתה (עניין פלוק, פסקה 7). לעניין זה, אין נפקא מינה לשאלה מיהו הנתבע, כל עוד בית המשפט סבור כי תביעה נגדו היא לטובת הנושים. למפרק (לשעבר) אין חסינות מתביעה, או זכות מוקנית מיוחדת בהליך זה (השוו לעניין וולובסקי, באשר למנהל מיוחד).

בקשה לחיוב המפרק הקודם לפי סעיפים 373-374 לפקודה

12.      סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות מקימים דרך דיונית מיוחדת ומהירה המאפשרת לבית המשפט להטיל חבות אישית על בעלי תפקידים בחברה בגין פעולות שביצעו במהלך ניהולה. מסגרת דיונית זו, המקנה יתרונות ניכרים לתובע, נועדה להקל על מצוקת נושי החברה שבפירוק, תוך העדפת האינטרס הציבורי שבהחשת הליכי הפירוק על פני האינטרס האישי של בעלי התפקידים שחבויותיהם יתבררו על-פי סדרי הדין ואופני הדיון הרגילים (רע"א 5388/97 ינוב נ' עו"ד אחיעזר, פ"ד נב(1) 199,   202-203 (1998) (להלן: עניין ינוב); רע"א 1885/13 שחם נ' כח עוצמה בע"מ, פסקה 12 (7.7.2013) (להלן: עניין שחם)).